החלטה בתיק ע"ח 15139-01-13

1.                  ערר על החלטת בית משפט השלום באילת (כב' השופטת ש. שיטרית) בה"ת 26454-12-11 מיום 1.1.13, אשר הורתה למשטרת ישראל (להלן - " המשטרה") להחזיר למשיב, לשלמה ואזנה (להלן - " המשיב") את החפצים שנתפסו בחיפוש בבית העסק בהחזקתו, תוך חיוב המשטרה בהוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח.

2.                  ביום 30.10.11 בצעה המשטרה חיפוש בבית העסק של המשיב. במהלך החיפוש נתפסו בבית העסק 10 מכונות הימורים, קופסת בקרה ומסמכים שונים (להלן - " התפוסים"). ביום 1.11.11 הגישה המשטרה בקשה להשמדת התפוסים, אולם חזרה בה מבקשה זו לאחר שהתברר לה כי השמדת התפוסים תקשה על ניהול הליך פלילי נגד המשיב ואחרים, היה ויוחלט על הגשת כתב אישום נגדם.

ביום 14.12.11 הגיש המשיב בקשה להחזרת תפוס. הדיון בבקשה התעכב, בין היתר, בשל העדרו של המשיב מהדיון שנקבע, ולבסוף התקיים דיון בבקשה ביום 24.12.12 שם טען המשיב כי המשטרה מחזיקה בתפוסים, על אף שחלפו למעלה מ - 390 יום מהתפיסה, וזאת בניגוד להוראות סעיף 35 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969 (להלן - " הפקודה"). המשטרה עמדה על המשך ההחזקה בתפוסים וציינה כי כב' השופט טופף האריך את המשך החזקת התפוסים, ביום 29.11.12 עד ליום 30.12.12.

3.                  בית המשפט קמא קבע כי לא ניתן להביא בחשבון את הארכה שניתנה, מאחר והמשטרה בקשה ארכה ממותב אחר, שלא דן בבקשה, מבלי שהביאה לידיעתו את קיום ההליך הנוכחי ומבלי שנתנה למשיב זכות טיעון. עוד נקבע כי מאחר ולא הוגש כתב אישום נגד המשיב, ומאחר והתפוסים נמצאים בידי המשטרה כבר למעלה משנה מבלי לקבל ארכה להמשך החזקתם, הרי שהחזקת התפוסים היא בניגוד לסעיף 35 לפקודה ופוגעת בזכות הקניין של המשיב; על כן הורה על החזרת התפוסים, תוך חיוב המשטרה בהוצאות בסך 2,500 ש"ח לאור התנהלות המשטרה, אשר חזרה על עצמה בהליכים נוספים.

על החלטה זו הוגש הערר בפני.

4.                  המשטרה סבורה, כי המדובר במכונות שנועדו להימורים, אשר לא ניתן לעשות בהם כל שימוש, פרט לשימוש הבלתי חוקי, וכי הוצגו ראיות לפיהן הן שימשו בעבר לביצוע עבירות הימורים ובכוונת המשיב להמשיך ולהפעיל אותן במידה ויוחזרו לידיו. בנסיבות אלה, אין מקום להחזרת התפוס גם בנסיבות בהן טרם הוגש כתב אישום וגם משלא הוגשה בקשה להארכה במועד עקב טעות אנוש, שכן ניתן להאריך את תוקף החזקת התפוס גם לאחר חצי שנה. מה גם, שהמשיב לא טען כי התפוסים שייכים לו, אלא שכר המקום עם הציוד, ולכן טוענת המשטרה כי אין לו מעמד בבקשה.

המשטרה מבהירה כי לא הטעתה את המותב, אשר האריך באופן זמני את תוקף החזקת התפוסים, אלא ידעה אותו באופן מלא דבר הבקשה התלויה ועומדת להחזרת תפוס, בפני מותב אחר.

עוד נטען כי היקף התפוסים לא בורר כהלכה בבית המשפט קמא, ובשל כך נקבע כי על המשטרה להחזיר חפצים אשר אין חולק כי לא נתפסו על ידה. כמו כן, לא היה מקום לחייב בהוצאות מבלי לנמק הבסיס לכך ומבלי שנתנה למשטרה ההזדמנות לטעון כנגד חיוב זה.

5.                  המשיב סבור כי בהעדר כתב אישום, ומשברור כי הציוד אינו אסור בהחזקה, יש להורות על השבתו לידיו וקיומן של ראיות לשימוש אסור בחפצים אינו רלוונטי. החוק והפסיקה קובעים, באופן חד משמעי, כי ניתן להחזיק בתפוסים ללא הגשת כתב אישום למשך 180 יום, גם ארכה תינתן רק ל - 180 יום נוספים. באותם מקרים בהם המשטרה לא נהגה בהתאם, הוחזרו תפוסים גם אם כתוצאה מכך ישמשו תפוסים אלה לביצוע הימורים, אסורים.  המשך החזקת התפוסים גם אינו עולה בקנה אחד עם התנהלות המשטרה ביחס לתפוסים דומים שנתפסו באותו מבצע, אשר הושבו בהסכמה לידי בעליהם.

המשיב מוסיף כי יש לדחות על הסף את הבקשה להורות על השמדת הציוד משלא באה בקשה לכך בפני בית המשפט קמא.

6.                  בנסיבות העניין, אין מנוס מלדחות את הערר.

ההוראות הרלוונטיות לענייננו הן סעיפים 34 ו - 35 לפקודה, הקובעים -

מכאן עולה, כי כאשר  בדעת המשטרה להוסיף ולהחזיק בחפץ שנתפס, על אף שלא הוגש כתב אישום בו החפץ נדרש כראיה, עליה להגיש בקשה לבית משפט השלום להאריך את משך תקופת ההחזקה. לחילופין, יכולה המשטרה להגיש בקשה לנהוג בחפץ באופן אחר.

הפסיקה קבעה כי גם כאשר חלף המועד הקבוע בחוק, יכולה המשטרה לבקש להאריך את משך ההחזקה בתפוסים (בג"ץ 2393/91 פרידנברג נ' שופטת השלום בתל אביב, פד"י מה(4) 490, 495 (4.8.91)). עם זאת, בבש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פד"י נד(2) 464 (22.5.00) נקבע, כי במקום בו המשטרה תפסה ציוד המשמש להימורים והוסיפה להחזיק בו על אף שחלפו שמונה חודשים מיום התפיסה, אין המשטרה יכולה להימנע מהגשת בקשה להארכת החזקת התפוסים ולבקש צו להשמדתם רק כאשר בעליהם מבקש את החזרתם:

" המשטרה... לא ביקשה צו לפי סעיף 34 במהלך ששת החודשים, היא לא ביקשה אורכה לאחר תום ששת החודשים וממילא לא ניתנה כזו. היא "ישבה על הגדר" החזיקה בחפצים ומשהגיש המבקש בקשה להחזירם, התנגדה לכך בטענה שיש להשמידם. קיצור דרך זה אינו ראוי ולא נראה כי ניתן לעקוף בו את הוראות החוק ולהפעיל את סעיף 34 לאחר חלוף ששה חודשים ומבלי שהתקופה הוארכה ובמסגרת בקשה שהגיש המבקש להחזרת החפצים" (בש"פ עובדיה, עמ' 477).